מחול בבית: סטודיו פתוח-פִיטְנָה|ארכיטיפ//26 בינואר
פִיטְנָה- יצירה וביצוע: שני בר דימרי.
ארכיטיפ- יצירה וביצוע: עדן ויסמן, עלמה ליבנה, נועם פרנק, אילאיל נתן, אילון כהן ואורי דביר.
פִיטְנָה היצירה היא טקס / במהלכו אני חוזרת אל תנועת הגל (wave) הטמון בגופי / מתמסרת אליו ודרכו מתחברת אל שורשים גופניים / פעולה זו מעלה שאלות הנוגעות לגוף האישה הרוקדת?/ עיניכם המביטה / השטיחים והגוף הנשי הפועל / חושפים את הגבול הדק שבין היומיומי לקדוש ובין המיני לפולחני.
נקודת המוצא ממנה יצאתי למחקר היא חווית העונג שבתנועת הגל עבורי. הקשבה לDNA הפנימי הובילה אותי לצלול עמוק פנימה להקשיב למקצבים ולרישומים שנותרו בגוף מהמסורת, מהבית (מרוקו/מצרים) ומשנים בהם התחנכתי והושפעתי מסגנון ה Hip Hop, סטריט.
מתוך שתי הפרקטיקות הללו וההתמסרות לגל כפעולה צפו שאלות תרבותיות-חברתיות הקשורות בגוף האישה הרוקדת שרלוונטיות גם כיום.
היצירה היא סולו לאישה ותשעה שטיחים. שטיח הינו אלמנט מרכזי בתרבות המזרח. לכן בחרתי לעשות בהם שימוש הן בהקשר מרחבי והן בהקשר אובייקטלי. השטיחים מונחים במרחב מתוך מחשבות על מרחב פרטי ומרחב ציבורי, על פנים וחוץ, הפרדה בין היומיום לטקס. ההשראה לקוחה מזיכרונות אריחי הבית בסלונה של סבתא, ארכיטקטורה של מקדשים ומרחבי הופעה. כאובייקט השטיח משנה את צורתו מדומם לחי ומת.
ארכיטיפ בעבודה אנחנו תוהים יחד על המושג הבלתי מושג, הדמיוני - 'אוטופיה'.
רוב הניסיונות של האדם לייצר חברה מושלמת גרמו להפך, כמו משטרים אפלים, חוקים ודתות שכפו את הרעיונות שלהם על אחרים ויצרו בעיקר סבל וכאב.
אז איך ניצר אוטופיה בלי לשלוט על האחר?
על הבמה אנחנו משקות, צוללות ומשתרשות בפסלים בצורת אגן, דימוי ההשקיה מתרכז ברצון לטפח, לדאוג, לדשן, להעניק, לטפל, כשעצם הרצון הוא עצמו מהות השינוי. אלו יכולים להיות שינויים מינוריים, פנימיים, גופניים, חושיים, לכיוון האוטופיה הנמצאת בעצם ההוויה של הגדילה, שהיא לעולם איננה מצב סטטי, גמור או שלם.
בתהליך היצירה התמקדנו בדמויות ארכיטיפיות של נשים ממיתולוגיות שונות, דמויות נשיות שבמהותן יצגו את יסודות היקום.
ככל שאנחנו מתמסרים אל החיפוש הזה רצף תרחישים לא סביר מלווה אותנו בתהליך העבודה בתוך הסטודיו ומחוץ לסטודיו, תחושה של אפוקליפסה, סוף העולם, אולי אוטופיה היא בעצם כאוס?
שכבות ועוד שכבות גיאולוגיות נוצרות על ובתוך הגוף, בחומר המוצק, בחומר המופשט.
אנחנו כולאים בעולם בו המציאות של המפגש בין מוח למוח הוא מוקד הכוח, אבל השכבות העמוקות הטומנות בקרקעית הגוף הראשוני, הקדמוני הוא מוקד העלילה, היצירה עוברת, מקלפת, חודרת אל עבר שכבות התודעה, דרך האגן כבסיס, כנקודת מוצא, כמטמון.
סטודיו פתוח בתיאטרון הבית: שומרים מקום, מגיעים ומשלמים בסוף המופע כמה שרוצים.
26 בינואר, שבת 21:00
קרדיטים:
פִיטְנָה יצירה וביצוע: שני בר דימרי / מוסיקה מקורית: אלדר ברוך
היצירה עלתה בבכורה בפסטיבל 'נפגשות 2018'
תלבושות בחסות MIZO by Inbal Ben Zaken
החומרים ליצירה פותחו במסגרת תכנית כלים לכוריאוגרפיה, בת-ים
השטיחים בחסות בית השטיחים והפרקט בקיבוץ גבעת השלושה
ארכיטיפ יצירה וביצוע: עלמה ליבנה, נועם פרנק, עדן ויסמן ואילאיל נתן / מוזיקה מקורית - לייב: אילון כהן ואורי דביר
עיצוב במה ואובייקטים: עדן ויסמן
היצירה עלתה בבכורה בפסטיבל בין שמיים לארץ 2018, במוזיאון ישראל, ירושלים
בתמיכת פורום יעל, המחלקה למחול בעיריית ירושלים
